החלטה בתיק רע"א 4675/13

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט ענבר, השופטת שבח והשופט שוחט) בע"א 10834-03-12 מיום 26.5.13, שבגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת הניג) בת"א 26075-08 מיום 22.1.12; בפסק הדין נדחתה תביעת המבקשת לתשלום תגמולי ביטוח בגין שוד יהלומים מבלדר של המבקשת בארה"ב.

 רקע

ב.        המבקשת היא חברה העוסקת בשיווק ובהפצת יהלומים בישראל ובחו"ל. המשיבה ביטחה את המבקשת. ביום 25.10.06 שהה סוכן של המבקשת ועמו סחורת יהלומים בשווי  257,037 $ במלון בוושינגטון.

ג.        פוליסת הביטוח של המבקשת מכסה את "כל הסיכונים" עד לסכום 300,000$. הפוליסה קובעת בין היתר כי הביטוח מורחב לכיסוי במקרה של אבדן בחצרי בית מלון - ,("hotel premises") ובלבד שהיהלומים נמצאים ב"השגחה צמודה" של הסוכן הנושא אותם: החזקתם בידיו או שהם בהישג ידו. כן ניתן להפקיד את היהלומים בחדר הכספות של המלון, בכספת החדר או במקום מסתור כלשהו בחדר. בענייננו כאשר הגיע הסוכן למלון, הפקיד את היהלומים בחדר הכספות. עם תחילתו של יום העבודה אסף הסוכן את היהלומים בדוכן הקבלה של המלון, הכניס אותם לתיק גב נישא על גופו, ויצא אל רכבו שחנה במגרש חניה הצמוד למלון. לאחר שפתח את רכבו, חזר למלון כדי לאסוף מעיל ששכח, והתיק ובו היהלומים על גבו; בשובו לרכב נחסם על ידי רכב זר ונשדד באיומי אקדח. יצוין, כי בתנאי הפוליסה שעניינם נשיאת יהלומים בחוץ "outdoor carrying")) חובה על המבוטח לשאת יהלומים בשווי העולה על 100,000$ על גופו בעודם מוסתרים מפני צד שלישי כלשהו. בהתאם לנהלים הפנימיים של המבקשת, סידור היהלומים וארגונם ייעשה ברכב, ולא בחדר המלון.

ד.        המשיבה העבירה למבקשת 100,000$ בלבד בניכוי 2,500$ בגין השתתפות עצמית, ודחתה את תביעת המבקשת לתשלום מלוא תגמולי הביטוח, בטענה כי הסוכן הפר את תנאי הנשיאה על הגוף, שכן מדובר בלשיטתה-"outdoor" ולא ב- "premises".

ה.        בית משפט השלום דחה את תביעת המבקשת. בית המשפט בא לכלל מסקנה כי מדובר בפוליסה ובכיסויים ביטוחיים שהוזמנו ונתפרו לצרכיה של המבוטחת, ומעידים על ניהול משא ומתן קונקרטי ושויוני בין הצדדים. צוין, כי מדובר בחברה גדולה העוסקת ברכישה ובמכירה של יהלומים, בעלת ניסיון עסקי בתחום היהלומים וברכישת ביטוחים, ועל כן אין להחיל על המקרה את כללי הפרשנות החלים ביחס לחוזי ביטוח צרכניים, אלא כללי הפרשנות המקובלים לפי דיני החוזים. נקבע, כי נוכח תכלית הפוליסה ואומד דעתם של הצדדים אין מגרש חניה מהוה "hotel premises", אלא מדובר ב-."outdoor" נומק, כי הצדדים הגדירו את ה-""premises של מספר מקומות ידועים בהתאם לרמת האבטחה שלהם; כיון שבפוליסה לא הוגדר באילו בתי מלון רשאים הסוכנים ללון, ולא נבדקה רמת האבטחה, אין לראות מגרשי חניה חלק מה-"premises" של המלון. צוין, כי אילו רצו הצדדים להגדיר את מגרש החניה כ- "premises", היו עושים זאת באופן מפורש, וכך אכן עשו בהתייחס למתחם הבורסה בארץ ביחס למעברים, לגשרים וללובי המלון. בית המשפט הסתמך בין היתר על עדותו של חתם המשיבה כי premises"" הוא בתחומי בניין. הוסבר, כי הצדדים יצרו מדרג סיכונים-כיסויים, וחניון בית המלון בו מדובר הוא שטח עצום ללא השגחה וללא פיקוח, ועל כן גם בהיבט של אומד דעת הצדדים ותכליות החוזה אין מדובר ב-"premises". אף הטענה כי הסוכן פעל לפי נהליה של המבקשת, שלפיהם היה עליו לארגן את היהלומים ברכב, וכך עמד בתנאי הפוליסה, נדחתה  בנימוק שהנחיות אלה אינן יכולות לגבור על תנאי הפוליסה.

ו.        בית המשפט המחוזי (מפי השופט ענבר) קבע,  במישור הפרשני בשונה מבית משפט השלום, כי כללי הפרשנות המקובלים הנוהגים בדיני החוזים, וכללי הפרשנות הנוהגים בתחום הביטוח בדרך כלל, חלים גם על ביטוח יהלומים. נאמר, כי פערי הכוחות הכלכליים שבין הצדדים לחוזה הביטוח, הם אך מאפיין אחד אשר הוביל לגיבוש כללי פרשנות מיוחדים בתחום הביטוח, וכי עמדתו של בית משפט השלום שאין להחיל את כללי הפרשנות הנהוגים בתחום הביטוח, תחייב בכל מקרה התדיינות מורכבת בסוגיית חוסנם הכלכלי של המבוטחים השונים; וכי אין בפרמטר זה (שעניינו חוסן כלכלי) להשפיע על תחולתם של כללי הפרשנות. הוטעם, כי כללי פרשנות ייחודיים החלים בתחום הביטוח כוללים, בין היתר, את כלל הפרשנות נגד המנסח, פירוש בצמצום של הגבלות על הכיסוי הביטוחי, והחובה לוודא כי ההגבלות הגיעו לידיעתו של המבוטח. מכאן  בחן בית המשפט בהרחבה את הוראות הפוליסה, ובא לכלל מסקנה כי עמדתה הפרשנית של המשיבה היא אופציה פרשנית סבירה; ואילו זאת עמדתה של המבקשת אינה כזו. נומק, כי בחינת הוראות הפוליסה על מסמכיה השונים ואומד דעת הצדדים מלמדת, כי בכל מקום שבו נעשה בפוליסה שימוש במונח "premises", התכוונו הצדדים למבנה בלבד. הערעור נדחה איפוא.

הבקשה

ז.        לטענת המבקשת פסק הדין יוצר חוסר ודאות, ומשמעותו כי בתי המשפט יידרשו לפרש לא רק מונחים מעורפלים, אלא גם מונחים חד משמעיים. בענייננו מדובר בפוליסת "כל הסיכונים", ואשר על פי לשונה הברורה מכסה מקרי שוד בעת שהות המבוטח במלון. נטען, כי במקרה של אי בהירות יש מקום לבחור בפירוש שהוא לטובת המבוטח, ולא לטובת המבטח. לבסוף נטען, כי הבקשה מעלה שאלה עקרונית, והיא תחולת חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 2), תשע"א-2011 (להלן תיקון מס' 2) בתחום הביטוח, הקובע בסעיף 25 (א) כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו", ובסעיף 25 (ב1) כי "חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו".

הכרעה

ח.       כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית רחבה, החורגת מן המחלוקת הפרטנית שבין הצדדים להליך. בנדון דידן נסבה הבקשה על מחלוקות המתוחמות לסכסוך בין הצדדים הקונקרטיים, ופרשנות סעיף בפוליסה, ועל כן אין מקום להתערבות; וכדברי המלומד ש' לוין (תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2, תשס"ח-2008), 212) "אין בית המשפט נוטה ליתן רשות לערעור בגלגול שלישי לגבי פרשנות מסמך פרטיקולרי", אלא אם כן עסקינן בטופס מקובל בציבור "ואשר שאלת אופן פרשנותו מעסיקה חדשות לבקרים את בתי המשפט". לא בכגון דא ענייננו. עסקינן בפוליסה שנדונה בין הצדדים, ואשר בית המשפט המחוזי נתן דעתו במפורט לפרשנותה בעולה מתוכה ומאומד דעת הצדדים, ואומר כבר כאן, כי פרשנותו מקובלת עלי. לעיצומם של דברים, נוטה אני לעמדה שהביע בית המשפט המחוזי באשר לפרשנות פוליסות ביטוח, קרי, הכללים הרגילים בפרשנות חוזים מזה, והמאפיינים המיוחדים של תחום הביטוח, ככלי להקצאת סיכונים ולפיזורם, מזה (י' אליאס דיני ביטוח (תשס"ט) (כרך א'), פרק 3). ברי, כי במסגרת זו יש לשקול כל מקרה לנסיבותיו ולבחון האם הרציונלים הכלליים, בין היתר פערי הכוחות בין הצדדים והעובדה כי בדרך כלל עסקינן בחוזה אחיד, חלים גם במקרה הקונקרטי, ולכך - דומני - כיון בית משפט השלום בענייננו.

ט.       בהקשר הפרשני ציין חברי השופט דנציגר בע"א 453/11 מ.ש מוצרי אלומוניום בע"מ נ' "אריה" חברה לביטוח בע"מ (21.8.13), כי "פוליסת ביטוח הינה בראש ובראשונה חוזה בין המבטח למבוטח, ולכן יש לפרשה באמצעות הכללים הרגילים החלים בפרשנות חוזים, שעיקרם בהתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים כפי שהוא משתמע מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות..." (פסקה 26), עם זאת הוסיף, כי לנוכח המאפיינים הייחודיים של תחום הביטוח, בשים לב לכך שמדובר בדרך כלל בהתקשרות חוזית בין צדדים שאינם שוי כוח, נוצרו במהלך השנים כללי פרשנות ספציפיים בנוגע לפוליסות ביטוח. הוטעם, כי אמנם החקיקה בתחום הביטוח מטילה על חברות הביטוח חובות שונות כלפי המבוטחים גם נוכח כוחן העודף, אך מקום שבו לא נטען להפרת חובות, "ראוי שבית המשפט יזהיר עצמו מפני בחירה א-פריורית ו'אוטומטית' בפרשנות לטובת המבוטח תוך התעלמות מחלוקת הסיכונים החוזית בין הצדדים כפי שהיא משתקפת בלשונה של פוליסת הביטוח. בל נשכח כי חברת הביטוח נוטלת על עצמה, ככל מתקשר חוזי, חיובים מסוימים, אשר משקפים מחד את הסיכונים שהיא נוטלת על עצמה ואת התמורה שהיא מקבלת מאידך" (פסקה 30). אכן, כשלעצמי נזדמן לי לומר באחת הפרשות, כי

"ההתדיינות בתיק זה אינה לתפארת חלק ניכר מן הצדדים, גם אם היא לגיטימית. בכלליות אומר, חברת ביטוח גובה פרמיה בעבור הפוליסה. הגישה השיפוטית הבסיסית צריכה להיות כי במקום של ספק בחלות הפוליסה יפעל הדבר לטובת המבוטח, שכן אין להלום כגישה משפטית-ערכית כי הפרמיה תיגבה בזריזות, ואילו בבוא עת תשלום ייגררו הרגליים; ולא יהא זה כאותו יהודי בעיירת אבי ע"ה ברוסיה שהיה מורגל לומר (ביידיש), 'כשאני אומר שאני לוקח-אני לוקח; כשאני אומר שאני נותן-אני אומר'".

י.        הדברים אמורים במקרה שבו ישנו ספק של ממש בחלות הפוליסה. ואולם, בנידון דידן נבחן הנושא כדבעי, ועיון מוקפד בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מגלה כי נפל בו פגם הראוי לתיקון; אין איפוא מקום להתערבות בגלגול שלישי.

יא.      בענייננו כללי הפרשנות המקובלים מובילים למסקנה, כי חניית בית מלון הפתוחה לכל, ללא כל אמצעי אבטחה, אינה מהוה חלק מחצרי המלון בהקשר שבו עסקינן - ביטוח מפני סיכונים; ומכאן מסקנת בית המשפט המחוזי, כי ההכרעה בין אפשרויות הפרשנות הלשוניות של המונח "premises", אינה מנותקת מיתר הוראות הפוליסה. מכלול הוראות הפוליסה, הן התנאים הכלליים והן התוספת, מלמד, כי המונח ""premises מתייחס לשטחים סגורים בבניין (ראו והשוו לסעיף 3.1 לתנאים הכלליים המתייחס לבורסה בישראל, ושבו הוגדרו "premises" ככוללים גשרים ומעברים; סעיף 8.6 לתנאים הכלליים ועמ' 1 לתוספת לפוליסה), כפי שהצביע בית המשפט המחוזי. המבקשת לא התמודדה עם היבטים אלה. יודגש, כפי שגם  הטעים השופט ענבר בפסקה 23,  הסעיף שעניינו  "hotel premises" מונה  חלופות ל"השגחה צמודה" כגון חדר הכספות של המלון, אולם כאשר עסקינן במגרש חניה, חלופות אלה אינן קיימות, וגם בכך יש ללמד. הפוליסה מבדילה בבירור, לעניין הקצאת הסיכונים, בין מבנה סגור לבין שטחים פתוחים, ועל כן נוצרה הקטגוריה המובחנת של "outdoor carrying". יוסף בהקשר זה כי הטענה שעסקינן ב"פוליסת כל הסיכונים" ועל כן "חניית בית מלון" בהכרח מוגנת במסגרת הפוליסה - אין להלמה. אין חולק כי אכן מגרש החניה נכלל בגדרי הפוליסה, אלא שתנאי הביטוח לגביו שונים. לבסוף, תיקון מס' 2 הנזכר לחוק החוזים אין בו לסייע למבקשת; זאת נוכח אי בהירות היקפו של המונח ""premises בפוליסה, ומשאומד דעת הצדדים, כפי שעולה מתנאי הפוליסה והגיונם, מותיר חניית מלון מחוץ לגדרי המונח שבמחלוקת, כמפורט מעלה.

יב.       אולי תועלתה של התדיינות זו תהא תיקון מתאים עתידי לפוליסות הרלבנטיות, שבו תהא הגדרת "premises" מדוקדקת יותר.

יג.       אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.

           ניתנה היום, ‏ד' בתשרי תשע"ד (8.9.2013).